בעניין ליבה ואקדמיה
אנשי אקדמיה, מעולם לא פרסו במחקר אקדמאי מוכח, את הצורך וההצדקה הכלכלית לכך.
הסיבה היא, שהצורך בהשכלה אקדמאית כמו בצורך המעושה של גיוס המוני לצבא העם, שתיהם נוצרו באופן מלאכותי בכדי לשרת אג'נדות חברתיות שאין בינם
לבין הצורך שבשמו הם באים ולא כלום!
האקדמיזציה, היא נושא המדובר לא רק במדינת ישראל אלא בכל מדינות העולם המערבי, כאשר אסכולות של כפירה השתלטו על מוקדי הכח השלטוניים והכלכליים והכתיבו
את העיצוב מחדש של תרבות בני המערב באמצעי סחיטה של יצירת צמתי מעבר למקורות פרנסה, בדמות קמפוסים אקדמאים בהם מבלים מאות מליוני אדם במשך מאות ואלפי שעות לימוד מול מרצים ששוטפים את מוחם במשנה רצופה של כפירה השזורה ושלובה כחלק אינטגראלי בתחום לימודיהם.
ובנוסף יצרו וטפחו סוג של צורך פסיכולוגי, מן יצירה רוחנית מזויפת של שאיפה "גבוהה" להשכלה והרחבת אופקים בתחומי דעת שונים. אקדמיה לשם אקדמיה.
הוגי מגמה זו, מטפחים ומפיצים את הדעת האנושית במחשבה נלוזה כי במקום הדעת לא יהיה מקום לדת ח"ו. לשיטתם הכפרנית, אמונה ודת נמצאים אצל חלושי דעת ונעדרי ידע,
וכך מתוך מחשבה מוטעית זו סבורים הם כי הפצת הידע תמגר את האמונה והדת. כאשר זו האמונה חורה להם להיותה מגבילה ומפריעה להפקרותם שהיא היא תכלית מאוויהם.
בלא זאת, העולם יכל להתנהל באופן שונה בתכלית מהעולם שכיםם אנחנו מכירים. בלי הצורך המעושה, כל החפץ בתחום עיסוק מסויים, היה עובר הכשרה הקשורה אך ורק לתחום מגמת עיסוקו, בלא הכרח לבלות את זמנו בלימודים תיאורתיים מתחומים שאין להם ולו נגיעה לתחום מגמתו הנדרשת, וכאשר גם הלימודים הנדרשים למגמה הנדרשת
היו מצטמצמים פלאים בלא הנופך הלא ענייני-כפרני ששזור בהם.
מבחינה כלכלית, היו נחסכים לאנושות מליארדי שעות מבוטלות מידי שנה, שהיו מנוצלות ליצרנות.
אך מעל הכל, האנושות הייתה מתייחסת לעבודה כדבר תועלתי וכצורך מגושם כפי שהוא ולא כחלק ממערכת שלובה של תפישה אתאיסתית
המביאה לידי מעשה של ניקח את גורלנו בכח שכלנו.
העבודה הייתה נשארת עבודה, והדת נשארת דת בלא להיפגע.
זו האמת שלא תיאמר גלויות על ידי אותם אנשי דת האקדמיה.